לפני כשנה הוזמנתי להנחות מפגש בין חברי קיבוץ עולים מדרום אמריקה שחגגו 50 שנה של עליה לארץ והחליטו לקיים ״שיחת התבוננות במסע האישי והמשותף״ במקום מסיבה .
כשהתפקיד הוצע לי, הדבר הראשון שעלה במוחי היה ״למה דווקא מגשרת? האם מנחה ערבי תרבות לא היה מתאים יותר? ולמה מנחה בכלל? הם מכירים 50 שנה, מה הבעיה לשבת ולדבר?"
לאחר פגישת ההכנה הראשונה עם הצוות המארגן התשובות לשאלות החלו להתבהר. שיחזור המסע המשותף העלה לשטח זכרונות מורכבים ונוצר סוג של מאבק על הנרטיב שיהיה נוכח בערב המיוחד הזה. אילו שאלות נשאל ואילו לא? את מי ואת מי לא? מה לא רוצים להזכיר? האם כדאי לוותר על כל הרעיון הזה בכלל? השאלות והתכנון התערבבו עם עשרות סיפורים וזכרונות והיה נראה שהמארגנים יותר להוטים לעבור את החוויה של הדיאלוג המתבונן מאשר לתכנן אותו. כבר אז הבנתי במידה מסויימת את הערך של התרומה שלי.
הערב החל עם 25 אנשים מתרגשים בני 70 שהתיישבו במועדון חברים על כורסאות רחבות במעגל גדול ואני ביניהם, עם מיקרופון ביד, יצאתי איתם במסע הרפלקסיבי בזמן. הם סיפרו וסיפרו, דיברו ודיברו - אלי.
כולם כאחד סיפרו לי את סיפוריהם.
המחשבות, ההחלטות, הרגעים הקשים ורגעי החסד. הם פנו אלי. אני היתי העדה לסיפור המשותף שלהם.
הם חיפשו כל הזמן את העיניים הסקרניות שלי, המבט המתפעל, העדות שלי למי שהם היו ומי שהם היום.
לפתע הבנתי מה אני עושה שם וגם מהו אחד התפקידים המרכזיים של מגשר: מעבר ליכולת הקשבה, הובלה, חיבור ומשא ומתן, המגשר הוא עד לסיפור המשותף שהצדדים בונים בחדר גישור. הסיפור החדש שמספר מי הם רוצים להיות ומה היא ההתקשרות החדשה שנרקמת ביניהם בחדר.
רעיון המגשר כעד פותח על ידי מייקל וויט (Michael White, 2007) מייסד הגישה הנרטיבית. הנחת היסוד היא שקיימים סיפורים רבים בין צדדים במחלוקת. במצב של קונפליקט, סיפור הקונפליקט דומיננטי, ״מסנוור״ ולא מאפשר לסיפורים אחרים לצוף ולהיות נוכחים. במקרה של מפגש קבוצת העולים, לקבוצה הזו היו סיפורים רבים - חלקם מעצימים וחלקם כואבים וקשים. החשש המרכזי סביב קיום המפגש נבע מהאפשרות לדומיננטיות של סיפורים המקטבים ומרחיקים אשר יקבעו את הזכרון הקולקטיבי של הקבוצה.
הדרך להציף ולתת נוכחות לסיפורים שבצל, היא באמצעות מה שמייקל וויט קרא ״ טקס הגדרה״:
:Definitional Ceremony
The idea is to create arenas stages or scenes in which the different parties involved in a conflict can have the experience of been seen and can come to existence in the eyes of others
כמו בהפקת סרט או הצגת תאטרון, המגשר בעדותו מנכיח אינטראקציה חדשה.
טיפ גישור:
שקף כעד ולא כמראה. שקף את הסיפור האלטרנטיבי בו באים לידי ביטוי הכוחות, השאיפות, הערכים והכוונות כפי שהצד רואה את עצמו.
לצדדים יש אפשרויות רבות לספר את הסיפור המשותף שנרקם ביניהם. כל סיפור ממקם את הצדדים בתפקיד אחר ומגדיר אחרת את מערכת היחסים שלהם.
בדומה לטקס חתונה, בו האורחים, כעדים, נותנים תוקף ונוכחות לסיפור ולתפקידים החדשים שנרקמים בין בני הזוג הטריים, כך גם בגישור. המגשר, באמצעות השאלות והשיקוף מבטא את העדות שלו לסיפור החדש של הצדדים בחדר.