בדרך כלל, כשאנחנו חווים קושי , אם ברמה האישית, הקהילתית או ארגונית, נעשה מאמצים לשנות את המצב על ידי חיפוש פתרונות שאנו מאמינים מטפלים במקור הבעיה. הנטייה היא לנקוט בפעולה שונה ממה שנקטנו לפני כן, לדוגמא - נשנה מקום עבודה, סביבת מגורים , אסטרטגיה ארגונית, שיטת לימוד, ועוד.
את יוסי, מנהל מחלקה בארגון ,פגשתי לאחר שקיבל תלונות רבות מצד הלקוחות על טיב השרות והחליט שחייבים להכשיר את הצוות בכלים תקשורתיים לשיפור השרות. הוא היה סבור שחוסר הכשרה מתאימה וחוסר תודעת שרות הן הבעיות העיקריות של המחלקה. שאלתי האם היו בעבר הכשרות מסוג זה והתשובה היתה:"כן, אבל כנראה צריך ריענון".
במקרה אחר - ורד ועופר, העובדים יחד באותה מחלקה, הגיעו אלי לגישור בתחושה של מבוי סתום: ורד הרגישה שעופר לא לוקח מספיק אחריות ועופר מצידו הרגיש שהיא מנסה לכפות את דרך עבודתה בכח. ורד הזמינה את עופר לשיחות בהזדמנויות שונות. בכל שיחה הגיעו להסדרים שונים אך לאחר תקופה מסויימת המצב חזר לקדמותו. כל אחד מצידו הגיע למסקנה שהבעיה האמיתית היא ה"אופי הבעייתי" של השני וכנראה אין ממש רצון לעבודה משותפת.
אם נבחן את המצב לאורך זמן, יש סיכוי טוב שאחרי תקופה מסוימת המצב יחזור לקדמותו. יתרה מכך: בפעם הבאה, סביר להניח שהפעולות שנקטנו כבר לא יעבדו או ידרשו מאמץ גדול יותר.
תפיסת פתרון הבעיות יוצאת מתוך הנחה שלבעיות יש מבנה\מהות שצריך להכיר ולמצוא את "התרופה " המתאימה לה: מה הם המאפיינים של שרות ירוד לעומת שרות טוב ומה הם האמצעים הדרושים לשינוי. מה הם המאפיינים של התנהגות "לא אחראית" או "כפייתית" ואיך מייצרים שינוי. במצב זה נראה שלמציאות יש סיפור אחד, סיפור שנכפה עלינו מבלי שבחרנו אותו, בו מקבלים תפקידים מוגדרים (הלקוח הלא מרוצה, העובד הלא מוכשר, השותפה הכפייתית, השותף חסר האחריות) בו הכל ברור וצפוי.
אך יש אופציה אחרת: אם נצא מתוך הנחה שאנו חיים בעולם של פרשנויות,יש לנו את היכולת לחולל טרנספורמציה ולייצר מציאות אחרת במקום לשנות אותה.
עולם של פרשנויות מאפשר לנו להטוות סיפורים נוספים מתוך אירועי העבר, ההווה ומשאלות העתיד וכך לייצר מציאות חדשה.בתהליך של טרנספורמציה מתחולל מפנה בדרך בה אנחנו מתבוננים על סיפור המציאות ומגדירים אותו. התמונה לא משתנה אלא מתרחבת , מתחילה להכיל סיפורים ורעיונות נוספים שנשארו בצל ,הופכת למורכבת ועשירה יותר ואת ה"שחקנים" לרב גונים, משתנים ובעלי כישורים ויכולות מגוונים. כדי שזה יקרה, על המשתתפים להקשיב באופן מיוחד,באמצעות "הקשבה מייצרת מציאות".
בהקשבה מייצרת מציאות, המקשיב פתוח ללמידה ממספר הסיפור: כל הקשבה לסיפור מרחיבה ובונה מחדש את התפיסה שלנו את המציאות. מספר הסיפור הוא המומחה ואנחנו סקרנים לגביו ולגבי השפה שהוא משתמש. יחד עם זאת, בהקשבה מייצרת מציאות אנחנו מזמינים את מספרי הסיפורים לספר באופן שונה וחדש מקודם, המאפשר להם להרחיב את זויות הראיה שלהם. בהקשבה מייצרת מציאות, הבעיה "מקבלת חיים וישות בפני עצמה" בנפרד מהמספרים. "האדם הוא לא הבעיה. הבעיה היא הבעיה",כפי שמייקל וויט, מייסד הגישה הנרטיבית, היה אומר. אנו לומדים את הבעיה מזוויות שונות וגם את הארועים שהיא לא מצליחה להשתלט עליהם, כי אירועים אלו ילמדו אותנו על אפשרויות אחרות, על סיפורים נוספים שאולי נרצה לבחור.
בשיחה עם הצוות של יוסי למדנו איך הם רואים את סיפור הבעיה. רובם דיברו על מחלקה הסובלת ממוניטין שלילי, הנחשבת בעיני התושבים וגורמים אחרים בארגון לאוסף של אנשים "מקורבים". ביחד חקרנו את האסטרטגיה של המוניטין השלילי והשפעותיו אך גם חקרנו את הרגעים שמוניטין שלילי לא הצליח להשתלט על המחלקה - גילינו רגעים קטנים אבל משמעותיים בהם הצוות עבד כאיש אחד סביב פרוייקטים ייחודיים וקבלה הכרה. גילינו ארועים בהם הרגישו תמיכה מהממונים ואפשרות להביא את הידע והניסיון שצברו לאורך השנים. בארועים יוצאי דופן אלו ובשאיפות לעתיד, באו לידי ביטוי יכולות , כישורים וידע אשר הקטינו את השפעת המוניטין השלילי והגדילו את הנוכחות של "נבחרת". ביחד בנינו תכנית פעולה להגדלת נוכחות נבחרת והקטנת מוניטין שלילי.
באופן פרדוקסאלי, כאשר תמונת המציאות יותר רב גונית, מורכבת ולא חד משמעית נוצרת הזדמנות לבחירה ויצירת מציאות מועדפת.
באמצעות הקשבה מייצרת מציאות, גילינו עם עופר וורד בין היתר ש"מלחמת תרבויות ארגוניות" פגעה בשאיפה לעבוד יחד. הרעיון של ורד מניסיונה בארגונים קודמים, ש"אחריות נמדדת על פי כמות שעות העבודה" התנגש עם הרעיון של עופר אשר עבד בארגון בו "מה שחשוב הוא השורה התחתונה" . חקר זה איפשר לורד ועופר לראות את עצמם, את השני ואת מערכת היחסים באור שונה - כקורבנות של התנגשות בין תרבויות ארגוניות שונות. חקר אירועים מהעבר, בו ההערכה ההדדית ואינטרסים משותפים הצליחו להתגבר על "מלחמת התרבויות", היווה בסיס למציאת דרכי עבודה לעתיד .
בתהליך טרנספורמטיבי אנו חוקרים את הרעיונות ומשמעויות שבבסיס הנחות היסוד ומקורן. עצם ההקשבה,החקירה וההתבוננות משנה את המציאות. זה לא שאנחנו מנסים לשנות משהו, אלא המציאות משתנה מאליה .